<h1>הלכות נדה להרמב"ן פ"ו</h1>
<h2>דף יא.</h2>
כבר ביארנו שהאשה קובעת לה וסת באורעות שבגופה אע"פ שאין כאן יום קבוע. וכיצד היא קובעת, הרי שהיתה מפהקת, או מעטשת מלמטה, או חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה, או שאחזו אותה כמין צירי הקדחת או כמין רתת, או שראשה כבד עליה ואבריה כבדין עליה, או שהיו בני מעיה מגיסין והומין לה, בכל אלו אם עשתה כן שלש פעמים וראתה, קבעה לה וסת, וכל זמן שהיא חוששת בהן אסורה לשמש. אין וסת הגוף אוסר אלא שעתו. כיצד, הרי שהיתה למודה במקרים הללו בחצי היום וחוששת בהן שעה אחת, מותרת לשמש עד אותה השעה. אירעו לה ולא ראתה, בודקת עצמה לאחר זמן הוסת ומותרת כל שאר היום. לא אירעו לה המקרים, אין לך בדיקה גדולה מזו. אין מאורעות הללו שמנו חכמים קובעות וסת מאחת לחברתה, אלא כל שפיהקה שלש פעמים וראתה, או נתעטשה שלש פעמים וראתה, קבעה לה וסת, אבל פיהקה פעם אחת או שתים ונתעטשה בפעם אחרת, לא קבעה לה וסת. היתה רגילה במקרים הללו ביום קבוע, וסת הימים במקומו הוא עומד, ואסורה לשמש כל היום, שמא יארעו לה. לא אירע לה כלום ולא ראתה, מותרת לשמש בלא בדיקה אחרת. אירעו לה ביום אחר אינה חוששת, שהרי ביום ידוע קבעה אותן. אכלה שום וראתה שלש פעמים, כסכסה פלפלין וראתה, קבעה לה וסת לאכילות הללו. קפצה וראתה קפצה וראתה שלש פעמים, קבעה לה וסת לקפיצות. קפצה או שאכלה שום שלש פעמים ביום קבוע וראתה, לא קבעה לה וסת אלא לימים ולקפיצות. הגיע היום ולא קפצה, קפצה שלא באותו היום, אינה חוששת לכלום. קפצה באחד בחודש וראתה, וכן בשנית, ובאחד בחדש השלישי ראתה מעצמה, קבעה לה וסת לימים בלא קפיצות. היתה קפיצה שלישית בשאר הימים וראתה, קובעתו לקפיצות. וכן כל כיוצא בזה. הוסתות הללו שהן קבועין לאכילות ולקפיצות, אינה חוששת להן אלא שעתן. כיצד, היתה רגילה בהן לאחר קפיצה מיד או בקרוב לה שעה ושתים, משעבר אותו זמן בודקת ומשמשת את ביתה. כשם שחוששת לוסת הימים בפעם אחת, כך חוששת לוסת הגוף. כיצד, היתה מפהקת וראתה פעם אחת, לכשהיא מפקהקת פעם אחרת חוששת. וכשם שוסת הימים שאינו קבוע אפילו ראתה בו שני ימים משיגיע יומו ולא תראה נעקר לגמרי, כך וסת הגוף. וכשם שהקבוע לימים צריך עקירה שלש פעמים ובדיקה, כך הקבוע בגוף. מאימתי עקירתו, משאירע לה אותו מקרה ולא תראה. צריכות בנות ישראל להזהר בחושי הוסתות ודיניהן. אין לך דבר שצריך תלמוד בדיני זבה בזמן הזה כחשש הוסתות.
<h2>דף לט:</h2>
עקירת הוסת כיצד, היתה למודה לראות מעשרים לעשרים, ושנתה ולא ראתה ביום עשרים וראתה ביום שלשים, זה וזה אסורין. שינתה פעמים ליום שלשים, זה וזה אסורין. שנתה ג' פעמים ליום שלשים, הותר יום עשרים לגמרי, וקבעה לה וסת ליום שלשים. כשהיא חוששת לוסת הראשון שהוא יום עשרים אינה מונה מיום הוסת הראשון עשרים כדי שתהא אסורה לאחר עשרה ימים [נ"א לאחר עשר ימים] מיום השנוי, אלא מאותו יום השנוי שהוא יום שלשים מונה עשרים, אם ראתה בו חזר הוסת הראשון למקומו. לעולם מאחר ראיה זו האחרונה מונין.
<h2>דף סג.</h2>
כבר ביארנו שהאשה קובעת לה וסת באורעות שבגופה אע"פ שאין כאן יום קבוע. וכיצד היא קובעת, הרי שהיתה מפהקת, או מעטשת מלמטה, או חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה, או שאחזו אותה כמין צירי הקדחת או כמין רתת, או שראשה כבד עליה ואבריה כבדין עליה, או שהיו בני מעיה מגיסין והומין לה, בכל אלו אם עשתה כן שלש פעמים וראתה, קבעה לה וסת, וכל זמן שהיא חוששת בהן אסורה לשמש. אין וסת הגוף אוסר אלא שעתו. כיצד, הרי שהיתה למודה במקרים הללו בחצי היום וחוששת בהן שעה אחת, מותרת לשמש עד אותה השעה. אירעו לה ולא ראתה, בודקת עצמה לאחר זמן הוסת ומותרת כל שאר היום. לא אירעו לה המקרים, אין לך בדיקה גדולה מזו. אין מאורעות הללו שמנו חכמים קובעות וסת מאחת לחברתה, אלא כל שפיהקה שלש פעמים וראתה, או נתעטשה שלש פעמים וראתה, קבעה לה וסת, אבל פיהקה פעם אחת או שתים ונתעטשה בפעם אחרת, לא קבעה לה וסת. היתה רגילה במקרים הללו ביום קבוע, וסת הימים במקומו הוא עומד, ואסורה לשמש כל היום, שמא יארעו לה. לא אירע לה כלום ולא ראתה, מותרת לשמש בלא בדיקה אחרת. אירעו לה ביום אחר אינה חוששת, שהרי ביום ידוע קבעה אותן. אכלה שום וראתה שלש פעמים, כסכסה פלפלין וראתה, קבעה לה וסת לאכילות הללו. קפצה וראתה קפצה וראתה שלש פעמים, קבעה לה וסת לקפיצות. קפצה או שאכלה שום שלש פעמים ביום קבוע וראתה, לא קבעה לה וסת אלא לימים ולקפיצות. הגיע היום ולא קפצה, קפצה שלא באותו היום, אינה חוששת לכלום. קפצה באחד בחודש וראתה, וכן בשנית, ובאחד בחדש השלישי ראתה מעצמה, קבעה לה וסת לימים בלא קפיצות. היתה קפיצה שלישית בשאר הימים וראתה, קובעתו לקפיצות. וכן כל כיוצא בזה. הוסתות הללו שהן קבועין לאכילות ולקפיצות, אינה חוששת להן אלא שעתן. כיצד, היתה רגילה בהן לאחר קפיצה מיד או בקרוב לה שעה ושתים, משעבר אותו זמן בודקת ומשמשת את ביתה. כשם שחוששת לוסת הימים בפעם אחת, כך חוששת לוסת הגוף. כיצד, היתה מפהקת וראתה פעם אחת, לכשהיא מפקהקת פעם אחרת חוששת. וכשם שוסת הימים שאינו קבוע אפילו ראתה בו שני ימים משיגיע יומו ולא תראה נעקר לגמרי, כך וסת הגוף. וכשם שהקבוע לימים צריך עקירה שלש פעמים ובדיקה, כך הקבוע בגוף. מאימתי עקירתו, משאירע לה אותו מקרה ולא תראה. צריכות בנות ישראל להזהר בחושי הוסתות ודיניהן. אין לך דבר שצריך תלמוד בדיני זבה בזמן הזה כחשש הוסתות.
<h2>דף סג:</h2>
עקירת הוסת כיצד, היתה למודה לראות מעשרים לעשרים, ושנתה ולא ראתה ביום עשרים וראתה ביום שלשים, זה וזה אסורין. שינתה פעמים ליום שלשים, זה וזה אסורין. שנתה ג' פעמים ליום שלשים, הותר יום עשרים לגמרי, וקבעה לה וסת ליום שלשים. כשהיא חוששת לוסת הראשון שהוא יום עשרים אינה מונה מיום הוסת הראשון עשרים כדי שתהא אסורה לאחר עשרה ימים [נ"א לאחר עשר ימים] מיום השנוי, אלא מאותו יום השנוי שהוא יום שלשים מונה עשרים, אם ראתה בו חזר הוסת הראשון למקומו. לעולם מאחר ראיה זו האחרונה מונין.
כשחוזרת לראות ביום וסתה לעשרים, אעפ"י שחזר הוסת למקומו יש שהורה שצריכה לחוש ליום השלשים ממנו. ויש שהורה שאינה חוששת כלום, משעה שחזר הוסת הקבוע למקומו נעקר שאינו קבוע. ולזה דעתי נוטה, שאם אין אתה אומר כן תהא האשה זו כל ימיה רואה מעשרים לעשרים, ועדיין צריכה לחוש לשלשים. [נ"א. וחוששת ליום שלשים] שנתה ראיותיה ולא השותה אותן, כגון ששנתה פעם אחת ליום שלשים והשנית לל"ב והשלישית לל"ד, נעקר הוסת הראשון ואין לה וסת לזו. הפסיקה ולא ראתה, משעבר עליה יום עשרים ובדקה ולא ראתה, שוב אינה חוששת לעולם. חזרה לראות, חוששת ליום עשרים מראיה זו, שעדין לא נעקר הוסת. הפסיקה הרבה כדי שלש עונות של וסת וראתה שוב אינה חוששת לוסת הראשון. חזרה לראות לסוף עשרים לראיה זו, חזר הוסת למקומו, והרי הוא כאילו ראתה בו כל ימיה. אפילו הפסיקה שנה, משעה שתראה ותחזור ותראה ליום העשרים חזר הוסת למקומו, שאין הוסת נעקר עד שתשנה אותו שלש פעמים לימים אחרים. כעקירת וסת הפלגה כך עקירת וסת החדש, אלא שזה חוששת ליומו, (כ"ה בכת"י, אבל בדפוס כתוב שזו חוששת ליומה וזו חוששת לראש חודש). כיצד, היתה למודה לראות בראש חודש ועבר עליה ראש חודש ולא ראתה, הרי זו חוששת ליום החדש הבא, עד שיעברו עליה שלשה ראשי חדשים. עברו עליה ולא ראתה, אינה חוששת להם. חזרה וראתה בראש חודש, חזר הוסת למקומו, מעוברת ומניקה ואשה שהיתה במחבא שעברו עליהן שלש עונות ולא ראו, אעפ"י שנשלם זמנם ויצאו מאותו הכלל, אינן חוששות כלום, התחילו לראות אע"פ שלא ראו בזמן הוסת חוששות לוסתן שהרי חזרו דמים למקומן, (נ"א אינן חוששות כלום לוסתן, שהרי לא חזרו דמים למקומן. חזרו לראות, אם חזרו לוסת הראשון, בפעם אחת קבעה לה וסת וצריכה שלש פעמים לעקרו. ולא עוד אלא אפילו חזרה לוסת אחר, הרי היא כלמודה לראות בענין אחד ושינתה לענין אחר, שצריכה שלש פעמים לעקור הראשון). זה חומר בהפסקת ימים הללו מהפסקה אחרת. בד"א בוסת הקבוע, אבל וסת שאינו קבוע משעבר עליה זמנו פעם אחת ולא ראתה אעפ"י שלא בדקה נעקר לגמרי, ואפילו לא שינתה ליום אחר.
<h2>דף סו.</h2>
האשה שראתה דם מחמת תשמיש, הרי זו מותרת לשמש פעם שניה כשתטהר. ראתה פעם שניה, משמשת פעם שלישית. ראתה פעם שלישית, הרי זו אסורה לבעל זה עד שתבדוק. במה דברים אמורים, שלא היה שם דבר לתלות בו, אבל אם שמשה סמוך לוסתה, הרי זו תולה בוסת. היתה בה מכה, תולה במכתה. ואם היה דם מכתה משונה מדם שתראה בשעת תשמיש, אינה תולה במכתה. ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה הדם יוצא, ותהיה מותרת לבעלה לכשתפסוק. מי שראתה דם בשעת תשמיש פעם ראשונה ושניה ושלישית ואין שם דבר לתלות בו, הרי זו תתגרש, ומותרת להנשא לשני. נשאת לשני וראתה דם כך בשעת תשמיש [שלשה פעמים, תתגרש, ומותרת להנשא לשלישי. נשאת לשלישי וראתה דם כך בשעת תשמיש] פעם ראשונה ושניה ושלישית, הרי זו תתגרש, ואסורה להנשא עד שתבדוק את עצמה אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין. כיצד בודקת עצמה, מביאה שפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה, ומכניס תוך השפופרת מכחול ומוך על ראשו, ומכנסת השפופרת עד מקום שהיא יכולה, ודוחפת [בכת"י ודופקת] אותו עד שיגיע המוך למקור. אם נמצא דם על ראש המוך, בידוע שהדם שהיא רואה בשעת תשמיש מן המקור. ואם לא נמצא דם על המוך, בידוע שהוא מדוחק הצדדין וטהורה היא. ואם רצו לבדוק בעוד שהיא עם בעל הראשון בודקת, אם מצאה טהור מותרת לו, לא אמרו תתגרש אלא לומר שהיא מותרת לשני בלא בדיקה אע"פ שהוחזקה עם הראשון לראות מחמת תשמיש שלו, לפי שאין כל האצבעות שוות. היו מבעיתין אותה בפחד פתאום והפילה חררת דם, נתרפאה זו ומותרת לבעלה. ואם חזרה וראתה מחמת תשמיש אפילו פעם אחת, בידוע שלא עלתה לה רפואה. בזמן הזה אין בודקין בשפופרת, ולא מתירין אותה בחררת דם שהפילה. ואם בדקה בהן והרי היא טהורה, אין מוציאין אותה מבעלה.
